HEمقتطف من القصة
הדרקון הנחמד?
בוקר אחד, כשהפסקת עשר התחילה, שמעו כולם שאגה שהרעידה את החלונות. הדרקון הענק נחת במגרש הכדורסל, ונשיפה אחת שלו מחקה את כל השכונה מסביב. רק בית הספר נשאר עומד, כאילו קירות הבטון הגנו עליו.
המורים נבהלו, אבל מיקה, גל, עומר, עדי ורוני נשארו בחוץ. הם ראו בעיניים של הדרקון לא רק אש, אלא גם פחד. דוד ניגש אליו בזהירות, הושיט יד, וגילה שהדרקון בכלל לא רוצה להילחם – הוא פשוט בודד.
במשך חודש שלם הדרקון הפך לחלק מהיום־יום. הוא היה מלווה את כולם לשיעורי ספורט, מצייר גרפיטי ענקי בעננים עם העשן שלו, ועוזר למיקה להתגבר על חרדת קהל כשהייתה צריכה להציג עבודות. בית הספר הפך למקום הכי מגניב בארץ.
אבל אז, באחד הימים, משהו בעיניים שלו השתנה. האש שלו יצאה משליטה, והזעם הקדום שהתעורר בו מחק ברגע אחד את כל מי שאהב. החברים האחרונים ששרדו סיפרו אחר כך, שלפני שהכול החשיך, הם ראו דמעה אחת ענקית נופלת מעינו – כאילו אפילו הדרקון לא הצליח לסלוח לעצמו.
