HE379–11مقتطف من القصة
בל והסוד בלילה
בל הייתה כלבה קטנה ומתוקה, עם אף סקרן וזנב שלא הפסיק לזוז. היא גרה בבית נעים עם נועה ושירז, ואהבה אותן יותר מכל עצם בעולם.
בכל ערב, אחרי שנועה ושירז אמרו לה לילה טוב, בל נשכבה בסלסלה שלה. היא עצמה עין אחת, חיכתה לשקט, ואז קמה על קצות הכפות.
בחצר, ליד עץ הלימון, הייתה דלת קטנה שאף אחד לא שם לב אליה. בל דחפה אותה בעדינות עם האף, והיא נפתחה בחריקה מצחיקה.
מאחורי הדלת היה חדר ענקי ומואר, מלא בכלבים מכל הסוגים. היו שם פודל עם סרט, כלב גדול עם כתמים, וגורים שקפצו כמו כדורים. בל רצה איתם במעגלים, קפצה מעל כריות, ושיחקה בתופסת עד שהלשון שלה יצאה מרוב שמחה. כולם נבחו בשקט, כדי לא להעיר את השכונה. כשקרן שמש ראשונה הציצה מעל הגגות, בל נפרדה מחבריה וחזרה הביתה. היא התכרבלה בסלסלה ועשתה פרצוף של כלבה שישנה כל הלילה. בבוקר היא קפצה על המיטה של נועה ושירז וליקקה להן את הלחיים. נועה צחקה ואמרה: "בל, מאיפה יש לך כל כך הרבה כוח?" בל רק כשכשה בזנב והביטה בעץ הלימון. הסוד שלה נשאר סודי, לפחות עד הלילה הבא.
